מסי אגודה קהילתית / מסי חבר באגודה שיתופית קהילתית
ובקשות חברים לפרוש מחברות באגודה על מנת להתחמק מתשלום מסי אגודה
בישובים קהילתיים ובישובים חקלאיים שבהם קיימת אגודה קהילתית אנו פוגשים לעיתים בחברי אגודה קהילתית שהם תושבים בישוב שאינם מעוניינים לשלם מסי אגודה קהילתית.
טענותיהם כוללת בד"כ בקשה לפרישה מחברות באגודה בטענה שלא ניתן לחייב אדם להיות מאוגד בתאגיד כלשהו, שאז סובר החבר הפורש שאם לא יהיה חבר באגודה הקהילתית, החלטותיה בדבר תשלום מסי קהילה לא יחולו עליו.
טענה נוספת של התושב היא כי אינו צורך את השירותים שניתנים על ידי האגודה הקהילתית (המפורטים מידי שנה בתקציב באגודה הקהילתית) ומשכך לא חייב לשאת בתשלום מסי האגודה הקהילתית.
ניסיון נוסף להקשות על האגודה הקהילתית הוא לדרוש את הפרישה מהחברות במנותק מהסדרת התשלום החודשי שעל התושב לשלם לאגודה לאחר פרישתו, ובכך לגרום לאגודה הקהילתית "לרדוף אחריו" בהליכים משפטיים שונים, שלעיתים אורכים זמן.
בשורת פסקי דין של בתי המשפט המחוזי והעליון ושל רשם האגודות השיתופיות הוכר העיקרון כי בהצטרפות של אדם לאגודה שהיא ישוב קהילתי כפרי, הוא מצטרף לקהילה. למעשה, האגודה הקהילתית מספקת שירותים ביתר על אלו המחוייבים על פי חוק והם יתרונות המהווים מוקד משיכה לישוב.
בפסקי הדין נקבע כי אגודה קהילתית רשאית לספק גם שירותים מוניציפאליים משלימים על אלו המסופקים על ידי הועד המקומי והמועצה האזורית, ולא רק שירותים קהילתיים, וכי הפרישה מחברות באגודה הקהילתית כרוכה בהסדרת התשלום בגין השירותים שמקבל , ואשר אינן ניתנים להפרדה, המכונים שם "טובים ציבוריים". קרי, גם אם מי מהתושבים אינו צורך ישירות את השירות המסופק, כלל השירותים המסופקים על ידי האגודה הקהילתית הם הערך המוסף של הישוב והמאפשרים את הפעילות הקהילתית שבליבו של הישוב, שבלעדיה, ספק אם לישוב זכות קיום.
בפסק דינו של בית המשפט העליון בענין "מתיישבי שריד" [1], נקבע עיקרון שנקבע קודם לכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין הישוב "הררית" [2] כי כל עוד האגודה הקהילתית מספקת את שירותיה לכלל תושבי הישוב, אין מקום לשחרר דווקא את החברים שפרשו מחברותם באגודה מחובת התשלום בגין שירותים אלה.
בהכרעה שניתנה על ידי רשם האגודות השיתופיות בשנת 2020 בענין אחר, נקבע כי גם אם אין הסכם תושבות חתום (שאינו תקנונה של האגודה) בין התושב / חבר לבין האגודה הקהילתית, יש לחייב חבר פורש בתשלום מסי האגודה החודשיים בגין הטובין הציבוריים שאינו ניתנים להפרדה ומהווים חלק מהמרקם הקהילתי הישוב גם לאחר פרישתו.
בכלל השירותים שהוכרו כטובין ציבוריים שתושב שפרש מחברות חייב לשאת בעלותם כמו חבר באגודה הקהילתית, גם שמירה, חינוך, פעילויות תרבות בריכה וכיו"ב, בין אם הן נצרכים על ידו ובין אם לאו.
לקבלת פרטים נוספים, ניתן ליצור קשר עם עו"ד עופר שרם שייצג את אגודות קהילתיות בהליכים כנגד חברים פורשים שביקשו להתחמק מתשלום מסי החבר.
עופר שרם , עו"ד
רנן, מרקס שרם, – עו"ד
[1] ע"א 2853/16, משעלי ואח' נ' מתיישבי שריד ואח', עליון
[2] ה"פ 12568-03-12, ולנסי נ' הררית, מחוזי חיפה